החלטה בתיק ת"א 13055-12-10

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אשר פורטו באריכות בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, באתי לכלל מסקנה לפיה דין בקשתה של הנתבעת אשר הוכתרה בכותרת בקשה להזמנת עד - להידחות.

בהחלטה שניתנה בתום הדיון שהתקיים ביום 28.2.13 הוריתי על הוצאת המסמך שצורף כנספח "ח" לתצהיר מר חמדאן, מנהל התובעת, מתצהירו, לא מן הטעם שהמסמך לא נערך על ידו, אלא מאחר וקבעתי כי מדובר בנסיון לעריכת מקצה שיפורים בתחום שהוא עניין שבמומחיות. זאת, בניגוד להצהרה ברורה ומפורשת של התובעת בקדם המשפט מיום 4.12.11, לפיה התובעת לא תגיש חוו"ד מומחה נוספות. על סמך אותה הצהרה נתנה הנתבעת הסכמתה להצעה לפיה תקדים ותגיש חוות דעת מטעמה טרם המועד בו היא אמורה לעשות כן, מטעמי יעילות ועל מנת לאפשר הפניית התיק להליך גישור.

ודוק; בניגוד לאופן הצגת הדברים ע"י התובעת, אין מדובר כאן בעניין פרוצדורלי או פורמלי. ההסכמה שהושגה בדיון מיום 4.12.11 היתה אמנם הסכמה דיונית, אולם מדובר בעניין עקרוני, שכן בהסתמך על הסכמה זו נוהל התיק עד כה. להמחשת העניין יצויין כי באותה החלטה מיום 28.2.13 דחיתי את בקשתה של הנתבעת להוציא מן התיק חוות דעת שהגישה התובעת בתחום החשבונאי. זאת, שכן על אף שמן הבחינה הלשונית ניתן היה בהחלט לייחס להצהרת התובעת האמורה פרשנות לפיה הצהרה זו כוללת כל חוות דעת מומחה, בכל תחום, בהקשר החשבונאי לא נפגעה זכותה של הנתבעת להליך הוגן, מאחר והיא לא הגישה חוו"ד מטעמה בהקשר זה. אולם שונים פני הדברים בתחום ההנדסי, המצוי בלב המחלוקת בתיק זה, שבנוגע אליו הנתבעת הקדימה והגישה חוו"ד טרם המועד שהיה עליה לעשות כן.

הנתבעת טוענת, בלשון רפה, כי העדות המתבקשת על ידה הינה עובדתית ואינה עולה כדי עניין שבמומחיות. דין הטענה להידחות, בשל מספר טעמים.

ראשית, מאחר והטענה עומדת בניגוד למסקנה העולה בבירור מן ההחלטה מיום 28.2.13 (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 21-23, ש' 29-31). והרי מטעם זה הוצא נספח ח' מתצהיר מר חמדאן לכתחילה. לא הוגשה כל בקשה בהקשר זה, לא לבית משפט זה ולא לערכאת הערעור [צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, אינו שולל אפשרות מעין זו], ומשכך ההחלטה האמורה תקפה ומחייבת.

שנית, מאחר וטענת התובעת לפיה אין מדובר בעניין שבמומחיות נסתרת אף מתוך דברים אחרים הנאמרים ע"י התובעת עצמה. כך, למשל, בסעיף 2.4 של התגובה לתשובה טוענת התובעת כי " במהלך חודש 8/2012 החליטה התובעת לזמן גורם מחברת הצבע "טמבור" על מנת שיבצע בדיקת טמפרטורה לתנור וינסה לשחזר את הבדיקה שביצע מומחה הנתבעת מר רובינשטיין". גם לשיטת התובעת מדובר, אפוא, בנסיון להתמודד עם חוו"ד מומחה הנתבעת והדבר אינו עולה בקנה אחד עם הנסיון להציג את העדות המתבקשת ככזו שאינה עניין שבמומחיות.

שלישית, לגוף העניין. הרי גם מומחה התובעת וגם מומחה הנתבעת ביצעו בדיקות טמפרטורה לתנור והגיעו לתוצאות שונות לחלוטין. שונות זו עשויה לנבוע ממספר גורמים, וביניהם, שמא אף בראש ובראשונה, אופן עריכת הבדיקות והמדידות. הרי הצדדים עצמם טוענים, וצפויים לבסס חקירותיהם, על כך שמומחה הצד שכנגד ביצע את הבדיקה שלא כהלכה מטעם זה או אחר. בשים לב לאופיו התעשייתי של התנור בו מדובר ולפלוגתאות בין הצדדים, ברור כי כל בדיקה מקצועית הנערכת לגביו טעונה מומחיות וכי עדות בנוגע לאופן עריכת בדיקה מעין זו ותוצאותיה הינה עניין שבמומחיות.

בניגוד לנטען ע"י התובעת, העובדה כי בהחלטה מיום 28.2.13 התרתי לה הגשת תצהיר/ים משלימים אין משמעותה כי " ביהמ"ש כבר השתכנע כי תוצאת הבדיקה, ללא חוות דעת של המומחה, הינן רלבנטיות ונדרשות לבירור הפלוגת[א]ות האמיתיות בין הצדדים". משמעות ההחלטה הינה כי בית המשפט, אשר אינו יודע בדיוק אלו עובדות מעוניינים הצדדים לנסות ולהוכיח בפניו בגדרי ראיותיהם כל עוד לא נחשף אליהן, נתן בידי התובעת את יומה מבחינה דיונית להוסיף תצהיר/ים משלים/ים. הא ותו לא. זאת, בין השאר, כדי למנוע אפשרות להעלאת טענה עתידית לפיה התובעת הסתמכה בהבאת ראיותיה על צירופו של נספח ח' לתצהיר מר חמדאן ומשום כך לא צירפה עדות רלבנטית כלשהי בקשר לכך. משהתברר כי אין בידי התובעת עדות רלבנטית נוספת, אלא רק חזרה על נסיון להגיש מסמך בדיקה, שכבר נקבע כי היא בדיקה שבמומחיות, בניגוד להסדר ברור וחד-משמעי, ואף שלא באמצעות חוות דעת מומחה, הרי שדין הבקשה להידחות.

ודוק; היתרון שבהגשת תצהיר בהקשר זה נעוץ בכך שניתן מבעוד מועד להתנגד לו, מהטעם שלאמיתו של דבר הוא איננו תצהיר אלא חוות דעת מומחה המבקשת לעטות על עצמה אדרת של תצהיר. הדעת נותנת כי הנתבעת היתה מתנגדת להגשת תצהיר מעין זה אילו היה מוגש, והדעת אף נותנת כי במקרה מעין זה היתה עשויה התנגדותה להתקבל.

יש ממש בטענת הנתבעת כי מה שמתבקש עתה ע"י התובעת הוא למעשה מרחיק לכת עוד יותר מהגשת תצהיר מעין זה. אם יותר זימונו של העד כמבוקש, לא זו בלבד שבפועל תותר הכנסת חוות דעת מומחה נוספת מטעם התובעת בניגוד למוסכם, אלא שיהא מדובר ב"חוות דעת מומחה" ייחודית אשר מתיימרת להימסר בגדר עדות בעל פה, בחקירה ראשית, באופן השולל במידה רבה את היכולת להיערך לחקירה נגדית אפקטיבית.

לא מצאתי צורך להידרש לטענות אחרות שהעלתה התובעת, ואציין בקצרה כי לא מצאתי בהן ממש.

סיכומו של דבר:

א. הבקשה נדחית.

ב. הדיון הקבוע ליום 20.6.13 - מבוטל. ישיבות ההוכחות שנקבעו בתיק נותרות על כנן.

ג. התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בגין הליך זה בסכום כולל של 2,000 ש"ח, תוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום, ב' תמוז תשע"ג, 10 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: